החומר מנחה אותי במראהו ובתכונותיו. אני מנחה את החומר במחשבתי ובידיי. במרחב ביננו נולד בכל מפגש משהו חדש. זוהי אהבה.

השתוקקותי ואהבתי לחומר נטועות בשורשיי. נולדתי ב 1954 בקיבוץ מפלסים בדרום הארץ (ליד עזה). בילדותי בקיבוץ שיחקנו כמעט עירומים בארגז בוץ באופן יום יומי. אהבתי את מראה הבוץ, את מגעו, ריחו וטעמו. חוויה רב חושית זו שמורה איתי ומלווה אותי לאורך חיי המקצועיים. החומר מחבר אותי חזרה אל החלק הילדי החקרני, המשחק ברצינות תהומית, תוך התעלמות מכללי מותר ואסור ותוך השתאות לגילויים ולהפתעות.

 

עבודתי בחומר משקפת את ההוויה הפנימית שלי, זו הגלויה לי וזו הנסתרת מעיני, המתהווה מהתנסויות ומתהליכים אישיים, כמו גם חברתיים ותרבותיים מקומיים וגלובליים. היא מביאה לידי ביטוי אזורים פנימיים התובעים את גילויים, תוך שימוש בדימויים אישים שלי, בדימויים תרבותיים ובדמויים מהזיכרון הקולקטיבי העתיק שבנו.

 

לרוב, יצירותיי יולדות את עצמן, כשעבודה מובילה לעבודה ונושא רודף נושא. הן מאופיינות בדרך כלל בפשטות צורנית. אני אוהבת את החומריות הפשוטה של החמר ולכן אני בדרך כלל ממעיטה לחפות אותו בצבע ובגלזורות. לחלופין אני מפגישה אותו לפעמים עם חומרים מהטבע כגון מתכות ואדמה.

 

אני יוצרת בחומר והחומר יוצר בי וביחד זהו תהליך תמידי של גדילה.

זיבו, סין, 2016